לפני שנים לא-רבות - ואולי היה זה לפני שנים רבות, מי ידע - היתה מתנהלת לה לאיטה
ברחובות תל-אביב - בימי הקיץ הלוהטים - עגלה נמשכת בידי סוס יגע ושטוף-זיעה,
ובמושב העגלון הגבוה ישב יהודי בשנות העמידה. קרח! ק-רח!! היה האיש קורא בקול.
מעת-לעת היה אותו אדם מושך בידיו ברתמות, קורא אל הסוס בקול: הויסה, הוי-סה,
והסוס היה נעצר ועומד על עומדו. העגלון היה יורד אט-אט מעל הבימה הגבוהה אל מאחורי
העגלה, מילד "בלוקים" של קרח מתוך שקי יוטה שעטפו אותם סביב-סביב, והקונים
- אשר עמדו בשקט וחיכו לתורם - היו מבקשים מן העגלון תמורת גרושים "חצי בלוק" או
רבע בלוק". לעולם לא "בלוק" שלם. דקר בידו, היה העגלון פוצע בלוקים שלמים והופכם
לחצאים ולרבעים. רסיסי-קרח היו ניתזים אל האספלט הלוהט של הקיץ, ואנו הילדים היינו
אוספים אותם רסיסים וממיסים אותם בפינו בהנאה רבה. זו היתה הגלידה הפרטית שלנו. היו
אלה ימי הפרימוס, הפתיליה והפילה. ועדיין מהדהדת באוזנינו קריאתו של אותו
ערבי שהיה מהלך ברחוב - שק על גבו - ומכריז לרבים בקול מתנגן ותוך משיכת המלים, ספק
בערבית ספק באידיש: אלטע זאכען, אלטע שיך. מכשירי טלפון לא היו אלא
בבתיהם של יחידי-סגולה. גם מכוניות לא היו אלא למתי-מעט, ומשביקשת לשוחח עם פלוני
היית מזמן עצמך ברגל לביתו. לאירופה היו אנשים מפליגים באניות משך מספר ימים, ומי
נסע בכלל לאמריקה. באותם ימים של ילדות היתה תל-אביב עיר גדולה - לא אך עיר גדולה:
עיר ענקית - ורק לימים קראו לה תל-אביב הקטנה.
ימים אלה שהיו, ימים רחוקים הם. ואולם גם ימים קרובים מהם, גם הם מתרחקים מאיתנו
במהירות האור. תמול-שלשום היה זה שהדפסנו ב"מכונת-כתיבה" )צירוף-תיבות שפירושו
יימצא לנו במילון(; העתקי-הדפסה נעשו ב"נייר קופי" )"נייר קרבון"(; וטעות כי
נפלה בהדפסה, חייבה אותנו אותה טעות להדפיס מחדש מיסמך שהודפס בעמל לא-מעט )ובסיכון
שהתממש לעיתים קרובות - על-פי חוק-טבע שלימים יגלה אותו מרפי - כי תיפול טעות
חדשה, וחוזר חלילה(. מכונת-צילום )זירוקס"( לא היתה כלל בנמצא, ומיסמכים שביקשנו
להגיש לבית-משפט היה עלינו להדפיסם )באותה "מכונת כתיבה" וב"נייר קופי"(,
מתחילתם ועד לסופם.
עולם זה שהיה - העולם של אתמול - איננו עוד )ולתמהים נוסיף: עולמו של סטיפן צוויג
היה העולם של לפני-שלשום(. העולם של היום עולם אחר הוא. למזלנו, אנו החיים, באו
השינויים עלינו בריווחי-זמן סבירים ובמינונים נמוכים; וכך נדמינו לצוללי מים עמוקים
העולים אל פני-המים אט-אט. כך שרדנו. כך התאמנו עצמנו לעולם החדש. מדבר אני, כמובן,
במי שבאו מן העולם-של-אתמול; אינני מדבר, למותר לומר, במי שנולד לעולם-של-היום.
עד שבא המחשב. והאינטרנט בעקבותיו. עתה נתחוללה מהפכה-של-ממש. אכן, מכשיר
הפקסימיליה קדם לאותה מהפכה; כך גם הטלפון הסלולרי. ואולם זו-הפעם נתקשינו,
נתקשינו במאוד. עולם המחשב והאינטרנט היה כיקום חדש שנתגלה - לא פחות - ומרחבי אותו
יקום נדמים בעינינו להיותם אינסופיים. מהלכים אנו כהזויים, ולא נדע מה ילד
יום. והגם שאיש-הפתיליה רואה בכל אלה מהפכה, אוסיף ואדע - אנחש - כי בעוד שנים לא
רבות - אולי עשר אולי עשרים אולי שלושים שנים - תהיה מהפכה חדשה זו שאנו חוזים
בעינינו כפתיליה של ימים שמכבר.
עד כאן - המחשב. ומכאן למשפט.
*
המשפט נועד לארגן ולהסדיר חיי הווה על-פי ההשקפות הרווחות בחברה כפי שהן מעת-לעת;
וככל שהטכנולוגיה נוגעת בדבר, בונה המשפט עצמו על מצב הטכנולוגיה הידועה, על ה-
המשפט בא בעקבות הטכנולוגיה ומתאים הוא עצמו לטכנולוגיה המשתנה. . state of the art
כך היה בשכבר הימים; כך הוא כיום; כך יהיה לעתיד-לבוא. זה הוא טבע הדברים. כיצד
מתאים המשפט עצמו לטכנולוגיה? אף אתה אמור: שיטת המשפט בונה עצמה - בתשתיתה - על
מיסגרות-מחשבה: על עיקרי-יסוד, על דוקטרינות, על קונספציות; על נורמות ועל
תפישות-עולם המשמשות בה-בעת גם בבנייתה של שיטת המשפט גם ביצירתה ובהתחדשותה
מעת-לעת. שיטת המשפט רצופה הוראות-מסגרת ומושגי-מסגרת - הוראות ומושגים אשר מעיקרם
נוצרו לקליטת שינויים - ועל דרך זו מתאימה היא עצמה לשינויים בטכנולוגיה; בעיקר
לשינויים מישניים, אך לא רק להם. כך, למשל, דרכי כריתתו של הסכם. ניתן לומר כי
עיקרי העקרונות השליטים כיום בדרכי כריתתו של הסכם נקבעו בתקופת-הכרכרות, ובכל-זאת
ניתן להתאימם לתקופת הסילון, הטלגרף והטלפון. כלי-המשפט גמישים הם במידה מספקת - כך
ניבנו מתחילתם - עד שיכולים הם לעכל מערכות לא-שיערו-ראשונים. שיטת משפט ראויה
נדמית היא לבית שניבנה היטב כך שיעמוד ולא יקרוס ברעידת-אדמה; ורעידת-אדמה כי תבוא,
ינוע הבית ויזוע אנה-ואנה, אך לעת רגיעה על עומדו יעמוד כשהיה.
כך בשינויי אבולוציה. לא כך בשינויי רבולוציה, ברעידות-אדמה ההורסות ערים ומשקעות
אותן במעמקי-ים. וכיום מצויים אנו בשינויי טכנולוגיה של רבולוציה. שכן המחשב -
ועימו האינטרנט - אינם אך מוטציה של צורות חיים קודמות שהיכרנו ואשר ביתנו
בשיטת המשפט. חיים חדשים הם, והילוכם אין הוא כהילוך צורות החיים שהורגלנו לחיות
בחברתן. הילוכן הוא כהילוך הפרש )הסוס( במשחק השח-מט: מהלך הוא לא לגמרי קדימה; לא
לגמרי אחורה; לא לגמרי אל-צד; לא לגמרי באלכסון; מהלך הוא מעט מזה ומעט מזה והרי
הוא לעצמו. ואולם בכך נבדלת צורת החיים החדשה מן הפרש, שהפרש יודעים אנו מראש כיצד
ינוע, ויודעים אנו - מי-פחות מי-יותר - כיצד נגונן על עצמנו בהתקיפו אותנו; ואילו
צורות חיים חדשות אלו של המחשב והאינטרנט טרם ירדנו לחיקרן, טרם הגענו אל תחתית
הבור. נקישה אחת בירושלים, ואתה בתל-אביב; נקישה שניה, ואתה באוסטרליה; נקישה
שלישית - המערכת מתמרדת והכל נמחק כלא-היה. החילונו נעים במהירות האור בעוד שגופנו
בכרכרה וזרימת מחשבתנו כמהירות הכרכרה.
בפרשת רוקר נ' סלומון )רע"א 6339/97; טרם פורסם( נדרשתי לפירושו של "תום לב" במשפט,
וכך אמרתי בין שאר דבריי:
כל מילה, כל ביטוי בשפה ניתן לפרשם בצימצום וניתן לפרשם ברחבות, אף ברחבות-יתר.
ואולם ככל שנרחיב ונוסיף ונרחיב נגיע לנקודה שבה יימתח קרום המעטפת עד לקצה-יכולתו.
משהיגענו לכאן, ואם נוסיף ונרחיב, יפקע הקרום והמילה או הביטוי יאבדו ממשמעותם
הגרעינית. המושג תום-לב - בלשון בני אדם - ניתן להרחיבו, אך לא עד-בלי-די. ובאומרנו
כי תום-ליבו של אדם ייקבע על-פי סטנדרדים אובייקטיביים ראויים אותם יציב בית המשפט,
דומני כי בעצם אמירה זו נקרע את קרום המעטפת ותוכנו של המושג תום-לב יישפך אל הארץ.
נעמיס על שיכמו של תום-לב משא אובייקטיבי של ערכים ושל סטנדרדים כפי שיקבעם בית
המשפט מעת-לעת, ותום הלב יקרוס ויימחץ תחת המשא. תום הלב לא עוד יהא תום-לב. וכפי
Four של הפואמה (Burnt Norton) בקווארטט הראשון (T.S.Eliot) ששורר ט.ס.אליוט
:Quartets
,"Words strain, Crack and sometimes break, under the burden, Under the tension
slip, slide, perish, Decay with imprecision, will not stay in place, Will not
".stay still
כך על דרך הכלל. כך בענייננו-שלנו אף-הוא.
בחלקים ניכרים במשפט - בהם ההליך המשפטי, משפט הקנין הרוחני, חלקים מדיני חוזים,
חלקים מדיני נזיקין, דין הפרטיות ועוד - כלי המשפט שבידינו לא יסכנו עוד לשימוש
יעיל ביישומם על דרכי הטכנולוגיה החדשה: קהים הם מכדי לנתח בהם בחדות מצבים חדשים
הנוצרים; צרים הם מהכיל קשיים שעל-דרך; קצרים הם מהגיע אל מקומות רחוקים. כך במחשב,
כך ברישתות מחשבים, כך באינטרנט. כיצד נערוך חיפוש במידע של מחשב וכיצד נתפוס אותו
מידע? כיצד נציג ראיה אלקטרונית, ראיה שאינה אלא אותות חשמליים? כיצד נגלה מידע
אלקטרוני )על משקל גילוי מסמכים(? לחיצת כפתור אחת בכוחה להשמיד אלפים של דפי-דפוס.
מה נעשה למניעת השמדתן של ראיות שאינן אלא ריצודי-חשמל על מסך? ועוד: האמנם הכלל
האוסר עדות-שמיעה יסכון לעידן האלקטרוני והדיגיטלי שאנו חיים בו? האם כלל הראיה
הטובה ביותר - ככלל של קבילות - כלל ראוי הוא למידע-מחשב, והאם לא הגיעה עת כי יצרף
עצמו אל חוקי חמורבי? נעיין בדברים וידענו כי רעידת-האדמה תחת רגלינו היא
מאותן רעידות המניעות יבשות ממקום למקום; כי דינים וכללים שחונכנו עליהם, מתחילה
לכרסם בהם אי-רלוונטיות; כי גם אנו, מן העולם של אתמול, אם לא נמהר ונשנה עצמנו -
נתאים עצמנו לעולם החדש - אפשר גם אנו נהפוך להיותנו בלתי-רלוונטיים.
אכן, התשתית משנה עצמה מעיקרה. השינוי אינו אך בכללים הפוזיטיביים. השינוי מגיע עד
הדוקטרינות שבמשפט אף-הן. עידן זה שאנו על סיפו, לא עוד נוכל להחיל עליו באורח ראוי
נורמות שידענו והיכרנו. ניסיון כי נעשה ליישם על המחשב והאינטרנט נורמות הידועות
לנו משכבר, נדמה בעינינו למי שמבקשים להעביר פיל בקופה של מחט. אין פלא בדבר
אפוא שיש המבקשים לקבוע כללי-משחק חדשים ושונים לעידן החדש. סנונית ראשונה פרשה
כנפיים. שמה הוא: הצעת חוק חתימה אלקטרונית, התש"ס-2000 )הצעות חוק לשנת התש"ס,
710(. ואין זה אלא אפס קצה של המהפכה.
בצומת דרכים זה, שעה שהאדמה רועדת תחת רגלינו וערפל מכסה על הכל, נולד סיפרו המפואר
של נמרוד קוזלובסקי, משפטאי בכל רמ"ח ושס"ה. נמרוד הוא דו-חיים: בן הוא לעידן של
עיקרים ודוקטרינות משכבר הימים - אלה עיקרים ודוקטרינות שמעידן-הכרכרה - ובה-בעת בן
לעידן המחשב והאינטרנט, עידן פוסט-הכרכרות. סיפרו של נמרוד "המחשב וההליך המשפטי"
ספר חלוצי הוא במקומנו וכתבו אדם חושב; אדם שלמד תורת-משפט של אתמול, ועושה הוא
בה-בעת שני אלה: מנסה הוא ליצוק יין חדש בקנקן ישן ומציע הוא דרך ליצירת קנקנים
חדשים שמידתם נגזרה לצורכי היום. סיפרו מאיר העיניים של נמרוד רואה אור בשילהי המאה
העשרים ובפרוס המאה העשרים ואחת, והרי תוכנו מתאים עצמו לשעת הלידה. מתאים עצמו -
אך לא לזמן רב. אכן, השינויים בטכנולוגיה הם כה מהירים, עד שמהדורה שניה כי תראה
אור - והיא תראה אור - יהא על נמרוד לעמול קשות על שינויים, על עידכון ועל התאמה.
דיה לשמחה בשעתה.
מלה אחרונה, והיא בבחינת היפוכם של דברים: הטכנולוגיה החדישה הפולשת אל עולם האתמול
מרעידה ותוסיף להרעיד את עולם המשפט. שיטות המשפט בכל העולם - בעולם כולו ובישראל
אף-היא - תחוייבנה לבחינת עיקרים ודוקטרינות לעומקם: לבור את הבר מן המוץ ומן התבן,
לבער חמץ ולהתאים עצמן למציאות האלקטרונית החדשה. ואולם, יהיו השינוים עמוקים וקשים
ככל שיהיו; תהא תקופת המעבר תקופה של היסוסים ותהיות ככל שתהיה; תמיד נדע, אנו
אנשי-המשפט, נדע אל-נכון, כי גם בשיטפון זה - שיטפון גורף-כל - נוכל להיאחז בביטחה
בעיקרי-העיקרים השמורים לנו לטובתנו בציקלוננו מאז-ומקדם; אותם עיקרי-עיקרים
שבלעדיהם לא יכולנו ובלעדיהם לא נוכל; אותם עיקרי-עיקרים שליוונו כל הדורות והיו
עימנו מאז אברהם האב, מאז משה הרב, מאז נביאינו הגדולים: הצדק והאמת, היושר
והיושרה, החסד והרחמים. אם אלה יהיו עימנו - והם יהיו עימנו - נמצא את דרכנו בסבך
הטכנולוגיה האופפת אותנו. וגם אם חוני המעגל ילך וינוח בצילו של החרוב, יבואו בניו
ונכדיו אחריו ויידעו את דרך הישר והטוב.
שנה טובה, שנת בריאות הגוף והנפש.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.